BANDIT
עידו מרקוס ואנה לוקשבסקי  

דיאלוג הוא אתגר אנושי בכלל ובאינטראקציה יצירתית בפרט. מרקוס ולוקשבסקי התמודדו בעבודתם המשותפת עם האתגר הזה באופן מעורר השתאות. בצירוף מקרים נמשכו השניים, הגרים סמוך זה לזו, לעבודה עם השכן סרגיי, בעקבות התוודעותם לאירועים אלימים בשכונה שנשקפו מחלונם, כל אחד מהם בנפרד ובעיתוי אחר. האירועים עוררו אצלם עניין תרבותי ורגשי וסחפו אותם לעבודה אומנותית.
   הפרויקט של לוקשבסקי ומרקוס החל מ"קלאסיקה" של אומנות בקהילה: ציור פורטרטים במרכז הקהילתי וציור בסלוני בתים סביבו. בתוך תהליך ההיכרות והעבודה עם סרגיי החליטו השניים למקד את כל הפרויקט בעבודה עמו. מהלך זה מלמד על ההתמסרות של השניים לדיאלוג , על הנכונות לצלול לתכני אומנות-המקום ואומנות-היחסים ועל בחירה ליצור מתוך תכנים אלו. תוצרי הפרויקט המוצגים כוללים ציור, סרט דוקומנטרי, מיצב חפצים ויצירות אמנות של סרגיי עצמו.
   סרגיי נדמה כדמות שייקספירית השתולה בסרט של טרנטינו. התערוכה מציגה שיח כנה, גס ורגיש על משמעויות של עלייה רוסית, הגירה מרצון והתיישבות מחדש, הנובעים כולם מדיאלוג עם אדם אחד.







 טליה אליאב - להקשיב לבת גלים

אני מזמינה את השכנים שלי להצטרף אלי לקבוצה של לימוד והתנסות בפעולת ההקשבה. הצלילים שסביבנו יוצרים תמונת נוף צלילית הנמצאת בתנועה
מתמדת. מזה שישה שבועות שאנחנו - שישה מתושבי בת גלים - נפגשים לשעה בשבוע כדי להקשיב. התחלנו ממפגש ראשון בחצר הבניין שלי, ויצאנו משם לעוד מקומות בשכונה שלנו. תוך חקירה של המרחב הצלילי (על ידי התמקדות וחידוד ההקשבה, רישום הצלילים, ניסויים שונים שהמצאנו, ניתוח ושיחה) מתגלה לעיננו תמונת סאונד. כולנו מגלים את כמויות התדרים שסביבנו, את עצמנו מקשיבים, במפגשים ומעבר להם, בפעולת ההקשבה שמתגלה כמתמשכת ואינסופית






מיכאל וקנין - סרט על החוף

על חוף הים התיכון בעיירת פועלים ודייגים שלווה, האנשים חולמים חלומות על הים, אבל אינטרסים כלכליים במפרץ מאיימים על חלקת האלוהים הקטנה שלהם. מבט מבפנים על הקהילות שהתפתחו לאורך רצועת החוף היחודית של הקריות, תוך כדי דיאלוג יצירתי עם הקהילות עצמן ועם אמנים תושבי הסביבה







יוסי פרץ חלם שנים למצוא מקום קבוע למועדון הגלישה שלו והנה זה קורה, יש אישורים, יצקו רחבה גדולה והמבנה קם. אפילו הסגר של הקורונה נגמר. רגע לפני החזרה למים הגיעה הזפת ומילאה את החופים. יוסי לא ויתר והוא עושה לחניכים שיעור גלישה יבש על החוף בינתיים, עד שיהיה אפשר לחזור לים



דניאל רולידר

בחרתי לתעד את סיפורה של קהילת מבקשי המקלט האריתראים בשכונת הדר. ללא זכויות, גישה לשירותי בריאות ותמיכה רשמית מהמדינה, עתידם של כ-1,000 פליטים לוטה בערפל. הלימבו בו הם חיים, אשר מצד אחד המדינה לא מכירה בהם כפליטים ומצד שני לא יכולה לגרש אותם בגלל חוקים בינלאומיים, נראה כאילו לא יסתיים בקרוב. אך למרות זאת, מכוח האינרציה והדחף לשרוד, החיים ממשיכים. רדופים בהיסטוריה קשה מנשוא, הווה חסר וודאות ועתיד חסר, סיפורה של הקהילה הזאת מספק לנו הצצה לאחת הבעיות הקריטיות של האנושות - הגירה - ומכריח אותנו להתבונן, לחשוב
ולהבין כיצד ישראל, עם ההיסטוריה המורכבת שלה, מטפלת בנושא זה

את יום ראשון, ה-11 באפריל, התחלתי על הגג של מגדל ארמון ברחוב הנביאים. הנוף היה מהפנט. חיפה נראתה כל כך פסטורלית, הכרמל נשפך לים והדר נראית כמו פבלה מקסימה ושקטה.המשכתי לשוק לשתות קפה אצל טלק ששלח אותי לחנות תבלינים אתיופית ברחוב הרצל ומשם שלחו אותי למספרה בצד השני של הרחוב. אתה עולה במדרגות וישר ימינה יש דלת פתוחה, ליד החנות עם החלונות השבורים ומתחת לקשתות של הבניין. ליד הפיס תעלה במדרגות ותגיע. שם במספרה פגשתי את אנדום. ״החלום שלי בכלל היה להגיע לנורווגיה. לא רציתי להגיע לפה. חטפו אותי...״. בדרך ללוב, בגיל 21, הוא נחטף ובילה שלושה ימים במשאית עם עוד 35 אנשים. הוא רצה לחצות את הים התיכון מלוב ולהגיע לאיטליה. אבל הוא מצא את עצמו לב סיני, ליד הגבול של ישראל. ״עכשיו אתם צריכים לשלם בשביל שמבריח יעביר אתכם את הגבול״. זאת הייתה הברירה היחידה. להתחיל ללכת במדבר במדינה זרה בלי אוכל ומים או לחצות לישראל. מי שהתנגד, חטף. גם אנדום, שבילה 7 חודשים בסהרונים, מתאושש, לפני שנשלח להתחיל את חייו בארץ המובטחת


 

School Of Fish - מעיין צדקה


קהילת מחקר, למידה ויצירה במסלול הליכה מההר לים. הפרוייקט הינו בית ספר זמני-נסיוני העוסק בנושאים של סאונד, סביבה ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנה. המפגשים יכללו לימוד של פרקטיקות הקשבה והקלטה, מפגשים עם א.נשי מחקר, וכן יצירה והקלטה של חומרים מוסיקליים המבוססים על הסביבה








 קרנית מנדל - סיפורים מהואדי


 "סיפורים מהואדי" הוא פרויקט שכונתי מקומי ייחודי. זוהי סדנת קולנוע מעשית המורכבת מנשים וגברים בעלי חיבור אישי עמוק לואדי סאליב, רובן/ם נולדו במקום או הוריהם נולדו בו. הקבוצה מעבדת כמה סיפורים מקומיים לכדי תסריט קולנועי, שיופק ויצולם ע"י הקבוצה בלוקיישן בואדי, ויככבו בו שחקנים ושחקניות בלתי מקצועיים, בני המקום.    המפגשים מתקיימים ב"פירמידה" בואדי, ומשלבים שיעורי קולנוע מעשי: כתיבת תסריט, ליהוק והפקה. התהליך עצמו מתועד. התוצר ילווה בסרט תיעודי קצר על תהליך היצירה.








סיפורים מהואדי הוא פרויקט שכונתי מקומי ייחודי. זוהי סדנת קולנוע מעשית המורכבת מנשים וגברים בעלי חיבור אישי עמוק לואדי סאליב, רובן/ם נולדו במקום או הוריהם נולדו בו. הקבוצה מעבדת כמה סיפורים מקומיים לכדי תסריט קולנועי, שיופק ויצולם ע"י הקבוצה בלוקיישן בואדי, ויככבו בו שחקנים ושחקניות בלתי מקצועיים, בני המקום. המפגשים מתקיימים ב"פירמידה" בואדי, ומשלבים שיעורי קולנוע מעשי: כתיבת תסריט, ליהוק והפקה. התהליך עצמו מתועד. התוצר ילווה בסרט תיעודי קצר על תהליך היצירה


רחל שלוח

עבודת וידאו המחברת לתמונה אחת זיכרונות אישיים של תושבי חיפה על חופיה. למרגלות ההר, משתתפי הפרויקט משחזרים פיזית את זכרונותיהם על רקע החוף הדרומי של העיר מי הם משתתפי העבודה? כמעט לכולם יש זיכרון אישי על הים, בין אם כמקום לחוויות ריטואליות או חד פעמיות- מקום עבודה, מקום בילוי, מקום שורשי ועוד. האם למבצעי הפרויקט יש גורם משותף? האם הפרויקט רוצה להזמין זיכרונות ספציפיים או לנטוש את השליטה ולקבל את מבצעיו וזכרונותיו באופן שרירותי
?














סלוא אלנמר עיסא - רשת נשית

הרעיון של העבודה הוא לעודד חזרה לקשר חם ואנושי בין נשות שכונת ואדי ניסנאס. הקדמה, הטכנולוגיה והרשתות חברתיות הובילו לקרירות ביחסי האנשים, הכל נעשה בדרך וירטואלית ובאמצעות מכשירים סלולריים. נוסף לכך נגיף הקורונה אשר הטיל אימה על החברה וגרם לעוד ניכור, ריחוק ופחד, אפילו בין קרובי משפחה. דרך העבודה שלי אני רוצה לקשר בין נשות השכונה מכל הדתות, באמצעות צעיפים אשר מסמלים את האישה המסורתית והדתית העובדת מחוץ לבית. אני נפגשת עם נשות השכונה, משוחחת איתן ומבקשת מהן לתרום צעיף. מהצעיפים אצור בשיתוף איתן רשת אשר עשויה מצעיפים וכך אחזיר את הקשר החם בין הנשים ובין הבתים, ובסוף הפרויקט נעטוף עם הצעיפים את בניין המוזיאון



בביקור הראשון בואדי הגעתי לביתה של אישה זקנה הגרה לבד, סיעודית, שקיבלה אותנו בפנים יפות. שאלתי אותה על הקשר בין השכנים בתקופה הזאת ובעבר, והיא סיפרה שבעבר כל השכנים חייו ביחד, כולם הכירו את כולם ועזרו אחד לשני. אם משהו היה חסר מהבית שלה היתה מבקשת מהשכנים. עכשיו הקשר רחוק, היא בקושי רואה את שכיניה, אלא אם היא יושבת על המרפסת לפעמים, או דרך שיחת טלפון או ווטסאפ. גיליתי שביתה של האשה נשואה לבן משפחתי בטמרה, ובדיוק קופצת לביקור. שמחתי על הקשר המפתיע

 

בביקור הראשון בואדי הגעתי לביתה של אישה זקנה הגרה לבד, סיעודית, שקיבלה אותנו בפנים יפות. שאלתי אותה על הקשר בין השכנים בתקופה הזאת ובעבר, והיא סיפרה שבעבר כל השכנים חייו ביחד, כולם הכירו את כולם ועזרו אחד לשני. אם משהו היה חסר מהבית שלה היתה מבקשת מהשכנים. עכשיו הקשר רחוק, היא בקושי רואה את שכיניה, אלא אם היא יושבת על המרפסת לפעמים, או דרך שיחת טלפון או ווטסאפ. גיליתי שביתה של האשה נשואה לבן משפחתי בטמרה, ובדיוק קופצת לביקור. שמחתי על הקשר המפתיע.






︎